פיתוח שרשרת ייצור ומותג של מוצר חדש בישראל – שום חופשי מווירוסים בעל תנובה ואיכות גבוהים

פרטי דוח מחקר:

במידה ותרצו לשלוח הודעה למחבר המחקר, הקישו על שמו ותועברו לטופס שליחת הודעה, בעמוד האישי שלו.

שמות החוקר/ים:

חוקרת ראשית:  פרופ' רינה קמינצקי – המחלקה לפרחים, מינהל המחקר החקלאי

חוקרים שותפים: ד"ר דני אשל, שרית רוחקין שלום – המחלקה לחקר תוצרת חקלאית לאחר קטיף,          מינהל המחקר החקלאי

                         דרול ג'ילט, ד"ר אפי טריפלר, גל אשכנזי – מו"פ ערבה דרומית

רקע, תאור הבעיה, ומטרות המחקר:

שום הגינה (Allium sativum L.) הינו גידול בעל חשיבות עולמית המשמש כתבלין פופולארי, כתוסף בריאותי וכצמח מרפא. בארץ גידלו בשנה האחרונה כ-9,000 טון שום על  שטח של כ- 11,500 דונם, אך יבולי השום נפגעים קשות על-ידי מחלות ווירליות ופגעים בחומר הריבוי הגורמים להפחת של עד כ-50% מהיבול במהלך הגידול והאחסון. בשנים האחרונות מתקיים בערבה הדרומית פרויקט לניקוי שום מהזן "שני" מוירוסים בשיטת הריבוי המריסטמטי. חומר הריבוי שנוצר במהלך זה גודל בשדות מסחריים והניב בצלים גדולים ואיכותיים. פיתוח מותג של שום נקי מוירוסים דורש מחקר שיאמת את יתרונותיו בגידול, יבול, תנובה למ"ק מים ולק"ג דשן ותכולת החומרים מכילי הגפרית התורמים לטעם ובריאות במוצר הנאכל.  שאלת האחסון בפרויקט זה היא שאלה קריטית בפיתוח שרשרת הייצור. קיים ידע מועט מאד על אחסון שום למטרת ריבוי. רוב השום היבש מאוחסן לקראת מכירה לצרכן. אחסון זה מותאם לשימור על טעמו, מרקמו ואיכותו למאכל של השום, אך מעט מאוד ידוע על ההשפעה של שיטות האחסון על יכולת הריבוי של השום. בעבר ניסתה ערדום, בשיטות אחסון מסורתיות שונות הנהוגות אצל החקלאים בצפון הארץ, לאחסן שום אך התוצאות היו הרות אסון.

לדוח המלא הקישו כאן —> קרא דו"ח מלא

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter