רן סולומון וזאב צומברג, שה׳׳מ, המחלקה לבקר; טל קיפניס, מינהל המחקר החקלאי
מבוא
הﬠרבה הדרומית היא המקור העיקרי לקליטת מי הביוב המטוהרים (טיהור שניוני) של הﬠיר אילת. מים אלה משמשים להשקאת גדולים חקלאיים שונים (כמו תמרים) אך מתאימים לגידולי מספוא לרפת, חורפיים וקיצײם, במיוחד משום רמת הטהור הנמוכה יחסית הנדרשת על ידי צמחים אלו, ולאור חשיבותם כבסיס לקידום רפת החלב בערבה – מﬠנפי הכלכלה החשובים באזור, המקיף כיום כ-2400 חולבות וכ-1800 ﬠגלות תחלופה.
הגברת יצור המספוא המקומי הנו אינטרס כלכלי רב ﬠרך של רפתני הנורבה הדרומית, בעיקר לנוכח האלטרנטיבות היקרות: ﬠלויות ההובלה הגדולות של יבוא חציר "צפוני" או הובלת בליל ממרכזי מזון צפוניים. אפשרויות גידול המספוא הﬠומדות בפני חקלאי האזור הן גדולי מספוא (שלחין בלבד), חורפיים ﬠשבוניים רב קציריים כמו זון (ירק וחציר), חד קציריים כמו שבולת שועל (חציר) או קיציים כמו סיטאריה ופנסילאריה (חציר). פוטנציאל היצור של רפתות הערבה אינו נופל מזה של רפתות בשאר חלקי הארץ (לאחר נטרול עומס החום), אולם לאור הקיץ הקשה, ומגבלות צריכת המזון והיצור הקשורות בﬠומס החום, גידול מספוא קיצי עבור שלוחת החולבות ראוי שיתמקד במספוא איכותי ככל שניתן. ירק הזון הינו מוﬠמד טבﬠי כמספוא חורפי, אולם גדולי הקיץ הפוטנציאליים לרוב איכותם בינונית ומטה.
לדוח המלא הקישו כאן —> קרא דו"ח מלא
