אפי טריפלר וזהבה יהודה, מו"פ ערבה דרומית
הצגת הבעיה
היעילות הממוצעת של שימוש במים בייצור חקלאי בעולם נמוכה. בממוצע עולמי רק כ 55%- מהמים המיושמים נקלטים על ידי הצמח (Smith, 1995; COAG, 2007) . יתרת המים אובדת דרך התאדות ישירה
מהקרקע, נגר עילי, או חלחול למי התהום. הגידול באוכלוסיית העולם מגביר בצורה משמעותית את צריכת
המים הביתית, התעשייתית והחקלאית. כיום, החקלאות המושקית משתמשת ביותר מ- 05% מכלל צריכת
המים העולמית (Döll and Siebert, 2002). בארץ החקלאות המושקית משתמשת ב 55%- מסך כל המים
השפירים המופקים ובכל המים המושבים (Shelef, 2001). הבטחת התוצרת החקלאית הטריה ורווחיותה
לחקלאים גורמת להם בדרך כלל להשתמש בכמויות מים ודשן מעבר לדרישות של הגידולים. החקלאות
העולמית ניצבת כיום בפני שתי בעיות עיקריות: (א) ירידה בכמות המים המופנים לחקלאות ובאיכותם; ו- (ב)
עליה בזיהום מי תהום והמלחתם הנגרמת כתוצאה מהשקיה עודפת. בנוסף לבעיות של איכות המים וכמותם,
עקב פיתוח מואץ ומחסור בקרקע החקלאות המושקית בארץ נדחקה מאזור מישור החוף לאזורים מדבריים
כגון הנגב והערבה.
לדוח המלא הקישו כאן —> קרא דו"ח מלא
